לשון הרע
לשון הרע מלווה את המין האנושי מהיום בו החלו אנשים לתקשר זה עם זה. זכותו של אדם לשם טוב היא נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכפי שציין נשיא בית המשפט העליון השופט אהרון ברק "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר."
פגיעה בשמו הטוב של אדם באמצעות פרסום לשון הרע יכול להיעשות במגוון רב של סיטואציות שכל אדם נתקל בהן במהלך חייו על בסיס יומי. לדוגמא, אמירה פוגענית כלפי עובד ע"י מעסיק ו/או עובד אחר עשויה להוות לשון הרע וכך גם כל פרסום בכלי התקשורת ובכל פורום ציבורי אחר כגון לימודים בבית ספר או במוסד להשכלה גבוה ובמסגרת תקשורת חברתית ברשתות החברתיות (פייסבוק, ווטסאפ וכד'), פרסום בלוג וכד'.
האיסור על פרסום לשון הרע ובכלל זה ההגנות שעשויות לעמוד למפרסם לשון הרע וכן התרופות, הסעדים והעונשים הקבועים לצד העבירה של פרסום לשון הרע מוסדרים בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
לשון הרע מוגדרת בחוק כדבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
"פרסום" לעניין לשון הרע מוגדר בחוק כפרסום ליותר מאדם אחד זולת הנפגע ויכול להיות בעל פה, בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
לפי הוראות החוק, פרסום לשון הרע מהווה עבירה פלילית שהעונש הקבוע לצידה בחוק הנו שנת מאסר. בנוסף לכך כוללים העונשים שניתן להטיל על אדם בגין הרשעה בעבירה של פרסום לשון הרע גם מאסר על תנאי, קנסות ופיצויים לנפגע העבירה.
כמו כן, פרסום לשון הרע מהווה גם עוולה אזרחית שבגינה ניתן לתבוע פיצוי לפי פקודת הנזיקין. לפיכך רשאי בית המשפט לפסוק לטובת התובע בתביעה אזרחית שעילתה פרסום לשון הרע, פיצוי כספי וסעדים אחרים כגון צווי מניעה וצווי עשה.
בנוסף לכל עונש וסעד אחר רשאי בית המשפט, במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, לצוות –
(1) על איסור הפצה של עותקי הפרסום המכיל את לשון הרע או על החרמתם; צו החרמה לפי פסקה זו כוחו יפה כלפי כל אדם שברשותו נמצאים עותקים כאלה לשם מכירה, הפצה או החסנה, גם אם אותו אדם לא היה צד למשפט; ציווה בית המשפט על החרמה, יורה מה ייעשה בעותקים שהוחרמו;
(2) על פרסום תיקון או הכחשה של דבר המהווה לשון הרע או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו; הפרסום ייעשה על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ודרך שיקבע בית המשפט.
לצורך הרתעת מוציאי לשון הרע תוקן בשנת 1998 חוק איסור לשון הרע בדרך של קביעת סנקציה של פיצויים ללא הוכחת נזק וכיום ככל שהורשע אדם בעבירה לפי חוק זה או במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצויי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, וככל שהוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצויי שלא יעלה על 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק.
פגיעה בפרטיות
הזכות לפרטיות אינה ניתנת להגדרה מדויקת ועם זאת תחומי הזכות מתפרשים לגבי עניינים אשר על פי מוסכמות חברתיות זכאי אדם לשמרם מבלי שהזולת יתן להם פומבי ללא הסכמתו. התרחבות אמצעי התקשורת ההמוניים, ההתפתחות וגידול התפוצה של מכשירים טכנולוגיים המאפשרים האזנה, התחקות ובילוש ממרחק, התרחבות האיסוף והריכוז של מידע בידי גורמים ציבוריים ופרטיים, והגידול המהיר של האוכלוסייה וצפיפות הדיור — כל אלה מביאים להחמרת הפגיעות בפרטיות. הפרט מוצא עצמו חשוף לעין כל בנושאים שהצנעה יפה להם והוא חש שענייניו האישיים האינטימיים ייהפכו – ללא הצדקה – לנחלת הציבור (מתוך המבוא להצעת חוק הגנת הפרטיות).
ההגנה על זכותו של אדם לפרטיות מוסדרת בהוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.
כמפורט בסעיף 2 לחוק, פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
פגיעה בפרטיות מהווה עוולה אזרחית שבגינה ניתן להגיש תביעת נזיקין לפי הוראות פקודת הנזיקין. לפיכך רשאי בית המשפט לפסוק לטובת התובע בתביעה אזרחית שעילתה פרסום לשון הרע, פיצוי כספי וסעדים אחרים כגון צווי מניעה וצווי עשה.
כמו כן, פגיעה בפרטיות באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד (11) מהווה עבירה פלילית שהעונש הקבוע בצידה בחוק הינו 5 שנות מאסר. בנוסף לכך כוללים העונשים שניתן להטיל על אדם בגין הרשעה בעבירה של פרסום לשון הרע גם מאסר על תנאי, קנסות ופיצויים לנפגע העבירה.
פגיעה בפרטיות, בדומה לפגיעה בשמו הטוב של אדם על ידי פרסום לשון הרע, היא פגיעה שקשה להוכיח את הנזק שנגרם בעקבותיה ולכמת אותו. לפיכך קבועה בחוק סנקציה של פיצויים ללא הוכחת נזק. ככל שהורשע אדם בעבירה לפי חוק זה או במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצויי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, ובמשפט שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצויי שלא יעלה על 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק.