ועדת שחרורים הינה ועדה שמתכנסת בכדי לדון האם לקבל בקשת  אסיר אשר נידון למאסר של למעלה מ 6 חודשים וריצה כבר שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו, לנכות שליש ממאסרו. מדובר בועדות אשר מכונות פעמים רבות "ועדות שליש" ומורכבות מארבעה אישים: שופט שמשמש כיו"ר הוועדה, שני גורמים מקצועיים שלהם 5 שנות ניסיון באחד מהתחומים הבאים: עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, פסיכיאטריה או חינוך וקצין משירות בתי הסוהר שרשאי להשתתף בדיוני הוועדה אך אין לו זכות הצבעה. ההחלטה האם לקבל את בקשת האסיר לניכוי מאסרו בשליש תתקבל במידה ויהיה רוב מבין שלושת הגורמים בוועדה שלהם זכות הצבעה.

החוק שמסדיר את פעולתן של ועדות השחרורים הוא חוק שחרור על תנאי ממאסר (התשס"א- 2001). חשוב לציין כי למרות שהאסירים שבאים בפני ועדות השחרורים הינם אסירים שהורשעו במסגרת הליך פלילי, ההליך עצמו של ועדת השחרורים הינו הליך מנהלי, אשר מתקיים לרוב באחד מבתי הסוהר של השב"ס.

איזה אסיר זכאי לועדת שחרורים

בחוק שחרור על תנאי ממאסר, נקבע כי כל אסיר שהוא לא אסיר עולם, אשר נגזר עליו מאסר לתקופה של למעלה מ 6 חודשים שריצה לפחות שני שלישים מתקופת מאסרו זכאי לבקש מועדת שחרורים לנכות שליש ממאסרו. וועדת השחרורים תנכה שליש מתקופת מאסרו של אסיר אם שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור.

למרות שעל פניו נראה כי התנאים לשחרור מוקדם אינם כה מחמירים, וכי מספיק להראות שהאסיר הפגין התנהגות טובה בזמן שריצה בבית הכלא וכי אין הוא מסוכן לציבור לא לכל אסיר שמגיע לועדת שחרורים מנכים שליש מהמאסר, נהפוך הוא. האסיר הוא זה שצריך להוכיח לוועדה כי התנהלותו בין כותלי הכלא הייתה ללא רבב וכי הוא השתקם ועל כן לא מסכן את הציבור ואין בו אלמנט של מסוכנות. אותו שיקום יכול להתבצע בתוך כותלי הכלא במסגרת של רש"א (רשות לשיקום האסיר) או שהוא יכול להיות במסגרת של תוכנית שיקום פרטית שמכינים בעבור האסיר לתקופה שלאחר השחרור מהכלא.

אסיר שמעוניין להגדיל את סיכוייו לשחרור מוקדם ולניכוי שליש מהמאסר חייב להתנהג ללא רבב עוד מתחילת המאסר (אפילו אם המאסר הוא ארוך) כמו כן להביע נכונות להשתתף בכל מסגרת של שיקום שמוצעת בכלא לאסירים.